סין הייתה המדינה הראשונה בעולם שגילתה תופעות מגנטיות וניצלה חומרים מגנטיים. תיעוד של חומרים מגנטיים טבעיים (כגון מגנטיט) מתוארכים עוד לתקופת המדינות הלוחמות. שיטות לייצור חומרים מגנטיים קבועים מלאכותיים הומצאו במאה ה-11. *מסות בריכת החלומות* (Mengxi Bitan), שנכתבו בשנת 1086, תיעדו את הבנייה והשימוש במצפן. חשבונות מ-1099–1102 מתארים את השימוש במצפנים בניווט ומציינים את גילוי הנטייה המגנטית. בזמנים המודרניים, הצמיחה של תעשיית החשמל זירזה את הפיתוח של חומרים מגנטיים מתכתיים, במיוחד יריעות פלדת סיליקון (סגסוגות Si-Fe). מתכות מגנטים קבועים התפתחו מפלדות הפחמן של המאה ה-19 לסגסוגות מגנטים קבועים של אדמה נדירה מאוחרת יותר, והשיגו שיפור של יותר מפי מאתיים בביצועים. עם התקדמות טכנולוגיית התקשורת, חומרי מתכת מגנטיים רכים התפתחו מיריעות לחוטים ולאחר מכן לאבקות, אך צורות אלו לא יכלו לעמוד בדרישות של הרחבת טווחי התדרים. בשנות ה-40, JL Snoek מהולנד המציא חומרי פריט מגנטיים רכים, המאופיינים בהתנגדות גבוהה ובביצועים מצוינים בתדר גבוה; לאחר מכן הופיעו פריטי מגנט קבוע בעלות נמוכה. בתחילת שנות ה-50, לצד פיתוח מחשבים אלקטרוניים, המדען הסיני-אמריקאי אן וואנג היה חלוץ בשימוש ברכיבי סגסוגת מגנטית בעלת לולאה מלבנית לזיכרון פנימי של מחשב; אלה הוחלפו עד מהרה בליבות זיכרון פריט בלולאה מלבנית, אשר מילאו תפקיד מרכזי בפיתוח מחשבים במהלך שנות ה-60 וה-70. גם בתחילת שנות ה-50 התגלו תכונות המיקרוגל הייחודיות של פריטים, שהובילו לייצור מכשירי פריט מיקרוגל שונים. חומרים פיאזומגנטיים שימשו בטכנולוגיית הסונאר כבר במלחמת העולם הראשונה, אם כי השימוש בהם ירד בעקבות הופעת הקרמיקה הפיאזואלקטרית. מאוחר יותר פותחו סגסוגות אדמה נדירות המציגות פיזומגנטיות חזקה. חומרים מגנטיים אמורפיים מייצגים תוצר של מחקר מגנטי מודרני; בעקבות המצאת טכנולוגיית המרווה המהירה והרזולוציה של תהליכי ייצור סרטים בשנת 1967, חומרים אלה עוברים כעת ליישום מעשי.

