ניסויים מראים שניתן למגנט כל חומר במידה מסוימת כאשר הוא ממוקם בשדה מגנטי חיצוני, אם כי מידת המגנטיזציה משתנה. בהתבסס על התכונות שהם מציגים בשדה מגנטי חיצוני, ניתן לסווג חומרים לחמש קטגוריות: פרמגנטיות, דיאמגנטיות, פרומגנטיות, פרומגנטיות ואנטי-פרומגנטיות.
על פי השערת הזרם המולקולרי, חומרים צפויים להפגין מאפיינים דומים בשדה מגנטי; עם זאת, ההבדלים שנצפו בהתנהגות מצביעים על המגבלות של השערה זו. במציאות, המבנים המיקרוסקופיים של חומרים שונים משתנים, והבדלים מבניים אלה הם הגורם הבסיסי לשונות בתכונות המגנטיות.
חומרים פרמגנטיים ודיאמגנטיים מסווגים כחומרים מגנטיים חלשים, בעוד חומרים פרומגנטיים מסווגים כחומרים מגנטיים חזקים.
המונח "חומרים מגנטיים" מתייחס בדרך כלל לחומרים מגנטיים חזקים. חומרים אלו מסווגים לחומרים מגנטיים רכים וחומרים מגנטיים קשים על בסיס הקלות שבה ניתן לבטל אותם לאחר מגנטיזציה. חומרים הניתנים לדה-מגנטי בקלות ידועים כחומרים מגנטיים רכים, ואילו אלו שקשה לדה-מגנטים נקראים חומרים מגנטיים קשים. בדרך כלל, חומרים מגנטיים רכים מציגים רמננטיות נמוכה, בעוד חומרים מגנטיים קשים מציגים רמנציה גבוהה.

